חדאד נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 4/8/09 ברחוב הבנקים בחיפה. ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק הדין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, לאחר שנשמעו עדויות הנהגים המעורבים, עדה נוספת, וב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בקצרה.

1.התובע הינו הבעלים של רכב מסוג סקודה, ומנהל בית ספר לנהיגה. במועד התאונה נהגה

ברכב התובע הגב' אולגה לפטוחין, שהינה מורה לנהיגה ועובדת אצל התובע (לצורך הנוחות תיקרא להלן: "התובעת").

2.הנתבעת הינה המבטחת של מונית מסוג מרצדס בה נהג במועד הארוע מר אילן דניאלי (לצורך הנוחות ייקרא להלן: "הנתבע").

3. התובעת טוענת כי נסעה ברחוב הבנקים. כאשר הגיעה לצומת עם רחוב אלנבי, המשיכה בנסיעה ישר. הנתבע שהגיע מצד ימין נכנס לצומת בחוסר זהירות, ופגע בכנף קדמית ימנית של רכבה. כן העידה התובעת כי הצומת היה עמוס ועל כן הביטה לכל הכיוונים, על אף שבכיוון נסיעתה לא מוצב תמרור, ורק כשראתה כי הצומת פנוי המשיכה בנסיעה איטית ישר.

4.הנתבע טוען, מנגד, כי בעת שהגיע לצומת ראה את התובעת כשהיא מאותת ימינה וסוטה ימינה כך שסבר שבכוונתה לפנות לרחוב אלנבי. על כן החל בפניה ימינה, והתובעת היא זו שפגעה בו כאשר החלה בפתאומיות לנסוע ישר. כן הוסיף התובע כי שדה הראייה מכיוון הגעתו לצומת בעייתי ועל כן הוא נסע באיטיות, והחל בפניה רק לאחר שהבין כי בכוונת התובעת לפנות ימינה כאמור לעיל. רכבו נפגע בפינה הקדמית שמאלית.

5. שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ואת אמו של התובע שנסעה ברכבו בעת התאונה, אשר

הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. כן עיינתי

במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי, חשבונית תיקון, הודעות לחברת הביטוח,

תמונות מקום התאונה, ותמונות נזק.

6.לאחר שמיעת הנהגים ועיון בכל המסמכים הרלבנטיים הנני מקבלת את עדות התובעת וקובעת כי התאונה התרחשה כתוצאה מאי מתן זכות קדימה של רכב הנתבע לרכב התובעת כך שהאחריות לתאונה מוטלת על כתפיו.

7.בקביעה זו נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:

א. בכיוון נסיעתה של התובעת לא מוצב כל תמרור כך שהיא היתה יכולה להמשיך בנסיעה ישר מבלי לעצור. מאידך – בכיוון נסיעתו של הנתבע מוצב תמרור האט ותן זכות קדימה, וברור כי היה עליו לאפשר לרכב התובעת לעבור את הצומת בטרם יצא לפניה ימינה.

ב. דווקא מאחר ששדה הראיה של הנתבע אינו פתוח לחלוטין, ראוי היה כי ינהג בזהירות רבה יותר טרם החל לפנות ימינה, ויוודא כי הצומת פנוי – דבר שלא נעשה על ידו.

יצויין כי הנתבע הודה, בהגינותו, כי התאונה ארעה גם בשל חוסר זהירות שלו (עמ' 3 שר' 13).

ג. הנתבע אף אישר כי התובעת נהגה במהירות סבירה "היא (התובעת. לא במקור. ע.ב.) באה במהירות סבירה לתנאי השטח".

ד. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה התובעת אותתה ימינה ועל כן סבר כי בכוונתה לפנות ימינה. התובעת והעדה מטעמה העידו כי היו בדרכן למספרה שנמצאת במעלה הרחוב ומכאן שלא התכוונו לפנות ימינה. סביר כי הנתבע חשב שהתובעת פונה ימינה רק מאחר שזו נאלצה לסטות מעט ימינה נוכח תנאי השטח המחייבים סטיה מסוימת ימינה על מנת להמשיך בנסיעה ישר.

ה. אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעת לפיה יש לייחס לתובעת אשם תורם שכן ממיקום הפגיעה ברכבו של הנתבע (קדמת רכבו) עולה כי הנתבע התפרץ לצומת כשרכב התובעת כבר היה בו והתובעת לא יכולה הייתה לבלום את רכבה ולמנוע את התאונה. לו היתה התובעת ממשיכה בנסיעה ישר רק לאחר שרכב הנתבע כבר פנה ימינה צפוי כי הנזק ברכבו של הנתבע היה קרוב יותר למרכז או לחלק האחורי של הרכב ולא בחלק הקדמי.

8.נזקי התובע הם כדלקמן: